היקף אחריות רשות הטבע והגנים על תאונות בשמורת טבע

לבית המשפט הוגשה תביעה נגד רשות הטבע והגנים לפי פקודת הנזיקין, בגין נזקי גוף שנגרמו למטייל עקב תאונה שאירעה לטענתו במהלך טיול בגן לאומי.

הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, האחריות והאשם התורם וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה והפיצוי הראוי בגינו.

על פי המתואר בכתב התביעה, תוך כדי הילוכו של התובע במדשאה, "נגפה לפתע רגלו הימנית בבור" וכתוצאה מכך נחבל, נגרם לו שבר בכף רגל ימין, נקע, וכן קרעים ברצועות. הודגש בכתב התביעה כי הבור, שעומקו כ- 15 ס"מ, היה מוסווה לחלוטין, ובלתי נראה לעין. כן פורט שבשיחה שהייתה לתובע עם אחד מהעובדים במקום, התברר לו כי הבורות נעשו על ידי חזירי בר, וכי מאחר שמדובר בשמורת טבע, לא מגבילים את חזירי הבר במקום.

כחודש לאחר התאונה שב למקום על מנת לצלם את הבור. בביקור פגש בעובד הגן ובשחתו עמו הוברר לו כי הבור נוצר על ידי חזירי בר, עובדי הגן מודעים לכך ואינם מגבילים את החזירים כיון שמדובר בשמורת טבע.

מטעם רשות הטבע והגנים העיד פקח השמורה. הוא פירט שהשמורה משתרעת על פני כ- 670 דונם, ובה מסלולי הליכה לאורך הנחל, בריכות שכשוך ומדשאות- חניון אוכל.

באשר לאמצעי הבטיחות שנועדו למנוע נפילה בשמורת טבע במהלך טיול, הצהיר העד כי שבילי ההליכה בשמורה מסומנים בשילוט ועל ידי צביעתם לאורכם. בשמורה מוצבים גם שלטי אזהרה ברורים המזהירים מפני הסכנות. בכניסה לשמורה מחולקים למטיילים דפי מידע הכוללים הוראות בטיחות ואזהרות מקיפות באשר לסיור בשבילי השמורה. מדי יום בודק פקח של השמורה את המסלולים, את השבילים ואת המדשאות. כל שקיימים מכשולים או מפגעים על השבילים הם מנוקים ומתוקנים. במהלך כל היום נוכח בשמורה פקח שמטרתו לסייר במסלולים ובמדשאות, לתת מענה למטיילים, לכוון אותם למסלולים, להיות אחראי על הניקיון ולדווח על תקלות ובעיות בטיחות.

במהלך חקירתו הנגדית, השיב העד שהוא לא נכח במקום במועד האירוע. יחד עם זאת, דוח התאונה שהגיש נרשם על ידו סמוך לאירוע, על פי הדברים שנמסרו לו על ידי אחד ממלוויו של התובע.

העד השיב כי התובע בחר להתפנות מהמקום בכוחות עצמו, ועל כן לא שוחח עמו. הוא עצמו ראה את התובע נכנס לרכב ונוסע מהמקום.

העד השיב כי חיות בר לרבות חזירי בר אכן שוהים במקום, וכי הם אף נוברים באדמה והופכים אותה במידה מועטה. עוד השיב כי המבקרים במקום מגיעים לשמורת טבע, ולא למגרש ספורט.

בית המשפט החליט לדחות את התביעה וקבע כי התאונה אירעה במהלך משחק כדורגל במדשאה, ולא בעת ההליכה למדשאה, או בעת הכניסה אליה לשם עריכת משחק. בית המשפט העדיף את עדויות ה פקחים בנושא, אשר נתמכו בתרשומת שנערכה סמוך לתאונה לפיה אירעה התאונה במהלך משחק כדורגל.

בית המשפט ציין כי עדותם של שני הפקחים הייתה מהימנה ואובייקטיבית, והתרשומת שעליה הסתמכו נרשמה על ידי אחד מהם סמוך לתאונה, והוא אישר בעדותו שרשם את הדברים כפי שתוארו לו על ידי מלווה של התובע. ניתן ללמוד מהתרשומת שהיא נרשמה בתמציתיות ובאופן ספונטאני, תוך פירוט העובדות הרלוונטיות בלבד. אופן עריכת התרשומת, שאינה מחושבת כמו גם מהימנות העד והעדר קיומו של אינטרס אישי, תומכים בהתרשמות שהפקח לא שינה את הנסיבות ורשם אותן כפי ש תוארו לו.
התובע ואביו טענו אמנם כי המשחק טרם החל וכי מדובר היה בכוונה בלבד לשחק, ואולם בית המשפט לא קיבל גרסה זו. התאונה אירעה, על פי תיאורו של התובע, במרכז המדשאה, ולא בתחילתה. אביו של התובע אמנם טען שהוא ראה את הנפילה, ואולם עולה מעדותו שהוא לא היה על הרחבה עצמה, אלא ישב בסמוך, ויתכן שלא היה ער לכך שהמשחק החל זה מכבר. כל אלו, לצד העובדה שלפקח נמסר בזמן אמת תיאור של תאונה שאירעה אגב משחק כדורגל, הובילו למסקנה כי יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה אירעה התאונה במהלך משחק הכדורגל.

אשר לבור, בית המשפט לא מצא שמדובר בסיכון בלתי סביר, שאינו טבעי לפעילות שלשמה קיימת השמורה. עולה מהראיות שלא היה במקום בור עמוק המהווה סכנה קיצונית שאותו יש לגדר, אלא מהמורה הקיימת במשטח שאינו ישר המצוי בחיק הטבע. ניתן היה להתרשם שהבדלי הגובה במשטח אינם עולים על כ- 5 ס"מ, כפי שתואר על ידי הפקח, ובנסיבות העניין מדובר בתנאים סבירים.

עוד הוסיף בית המשפט כי אין לצפות שמדשאה המצויה בחיק הטבע או בשמורת טבע תהייה נקייה ממהמורות. על אחת כמה וכמה שעה שמדובר בפעילות ספורטיבית של משחק כדורגל הנעשית בשמורת טבע. על פי טיבה וטבעה של פעילות ספורטיבית כגון משחק כדורגל, מדובר בפעילות הכרוכה בסיכון של פציעה. על אחת כמה וכמה פעילות ספורטיבית הנערכת בשמורת טבע ולא במגרש כדורגל. בנסיבות של פעילות ספורטיבית בחיק הטבע אין מקום להניח שהמדשאה ישרה ונקייה ממהמורות, אלא ראוי דווקא להניח שבמקום קיימת פעילות של בעלי חיים ועל כן המשטח אינו חלק. שמורת הטבע נועדה לשמר את הטבע כפי שהוא, על מבנהו, על בעלי החיים המתגוררים בו, והצמחייה הצומחת בו.

אין לצפות או לדרוש שהנתבעת תיישר את המשטחים המצויים בחיק הטבע, תגדר את השמורה, תרחיק את בעלי החיים, או תמנע את כניסתם למקום. המבקרים הם אלו שצריכים להתאים את עצמם לאופיו של המקום ולנסיבותיו, לשקול את הסיכונ ים המיוחדים הקיימים בחיק הטבע, שאינם קיימים במגרש ספורט או בסביבה עירונית, לבצע את הבדיקות הנחוצות ונהוג בזהירות המתבקשת.
לסיכום בית המשפט ציין כי לא מדובר בסיכון חריג ובלתי סביר שאינו אופייני לטיול רגלי וניתן היה להתרשם שהנתבעת מטפלת בסיכונים טבעיים שקיומם אינו סביר בסביבת טיול המיועד למשפחות, ונוקטת באמצעי זהירות הדרושים לשם מניעת הפגיעה במבקרים בשמורה. בעריכת האיזון הנאות לא מצאתי שיש מקום להטיל על הנתבעת חובה לבצע פעולות מעבר לאלו שתוארו על ידי הפקחים, וזאת לשם שמירת אופיו של האתר כשמורת טבע.